ספר שירים - "רכבת חיי" - מחבר: אלימלך יפה

בוכה בדרכים עם גיטרה

אמא שלי, את חסרה.
מקור החום הראשון, המוחשי.

ביום קר וגשום,
היה הסכם, נוצר אישור:
לא ללכת לבית הספר.
כולם יצאו, כולם הלכו,
אני נשאר, אני חולה.
את ואני לבד,
את האמא שלי בלבד.
אני משחק ליד התנור,
את מבשלת, הריח מוכר.
מדי פעם את שואלת שאלה,
ואני לא משיב, לא עונה.
רוצה לשמוע שוב את הקול המהנה.
את בסביבה, אני שקט ורגוע.

עברו שנים, אני רחוק ופגוע.
לתחושה ההיא אין תחליף.
אני כועס, רותח,
אני חסר.
ההסכם הטוב הופר.
אין אישה היכולה להיות כמו אימי, לתת.
האישה שאיתי גם ילדה,
מצפה לאמא שלה.
לכן אני קם ועוזב,
יוצא לדרכים, למסע חיפושים.
נודד בשבילים, עולה להרים.
כותב שירי כאב וגעגועים,
לרגע מתוק, לאמא של פעם.
רגע - שלא ישוב לעולם.

לך, ילדי הקט שלא נגמל, אני אומר:
עכשיו תורך לתת ללא תמורה,
עכשיו אתה בתפקיד התנור החם - עבורם.